הפרעה דו-קוטבית: סימנים ודרכי טיפול

סוגי ההפרעה הדו-קוטבית

הפרעה דו-קוטבית סוג 1 (Bipolar I Disorder)

מאופיינת בהתקפים מובהקים של מאניה שיכולים להימשך שבוע או יותר. התקפי המאניה עשויים להיות חמורים מספיק כדי לדרוש אשפוז ולעיתים מלווים בתקופות של דיכאון חמור.

הפרעה דו-קוטבית סוג 2 (Bipolar II Disorder)

מתאפיינת בהתקפים של היפומאניה (מצב קל יותר של מאניה) ושל דיכאון חמור. לרוב, הדיכאון הוא הסימפטום הדומיננטי.

הפרעה ציקלוטימית (Cyclothymic Disorder)

מצב קל יותר שבו יש תנודות תכופות במצב הרוח, אך הן פחות חמורות בהשוואה למאניה או לדיכאון חמור.

הפרעה דו-קוטבית לא ספציפית (Unspecified Bipolar Disorder)

כאשר הסימפטומים אינם תואמים לחלוטין את הקריטריונים של סוגי ההפרעות האחרים, אך עדיין גורמים לפגיעה בתפקוד.

הפרעה דו-קוטבית עם מחזוריות מהירה (Rapid Cycling)

מאופיינת בארבעה או יותר אפיזודות של מאניה, היפומאניה או דיכאון במהלך שנה אחת. צורת הפרעה זו נפוצה יותר בקרב נשים ובמטופלים עם תחלואה נלווית כמו הפרעות חרדה.

• תחלופה מהירה בין מצבי רוח שונים, לעיתים בתוך שבועות או ימים
• קושי בתגובה לטיפולים סטנדרטיים
• מצריך שילוב מותאם של מייצבי מצב רוח וטיפולים פסיכולוגיים

תסמינים של הפרעה דו-קוטבית

תסמיני מאניה

• תחושת אופוריה מוגזמת או עצבנות יתר
• עלייה באנרגיה וברצון לבצע פעולות
• תחושת ביטחון עצמי מופרז
• קושי בשינה או צורך מופחת בשינה
• דיבור מהיר או מחשבות מרובות ("מרוץ מחשבות")
• נטייה להתנהגויות מסוכנות, כמו בזבוז כסף מוגזם או סיכונים פיזיים

תסמיני היפומאניה

דומים למאניה, אך בעוצמה נמוכה יותר ואינם גורמים לפגיעה חמורה בתפקוד היומיומי.

תסמיני דיכאון

• תחושת עצב, ריקנות או חוסר תקווה
• ירידה באנרגיה או עייפות כרונית
• חוסר עניין בפעילויות יומיומיות
• הפרעות בשינה (עודף שינה או חוסר שינה)
• מחשבות אובדניות או תחושת חוסר ערך עצמי

גורמים להפרעה דו-קוטבית

גורמים גנטיים

קיים מרכיב גנטי משמעותי, והפרעה זו נפוצה יותר בקרב משפחות עם היסטוריה של הפרעות מצב רוח.

גורמים ביולוגיים

חוסר איזון נוירוכימי, במיוחד של נוירו טרנסמיטורים כמו סרוטונין, דופמין ונוראדרנלין, עשוי להיות מעורב.

גורמים סביבתיים

אירועים טראומטיים או לחצים מתמשכים עשויים להפעיל את ההפרעה אצל אנשים עם נטייה גנטית.

אבחון הפרעה דו-קוטבית

האבחון מתבצע על ידי פסיכיאטר או איש מקצוע בתחום בריאות הנפש, באמצעות:

• הערכה קלינית מעמיקה הכוללת ראיון אישי ותיעוד היסטוריה רפואית ונפשית
• שימוש בקריטריונים מה-DSM-5 לזיהוי סוג ההפרעה
• שלילת מצבים רפואיים אחרים או השפעות של חומרים

דרכי טיפול בהפרעה דו-קוטבית

טיפול תרופתי

מייצבי מצב רוח

תרופות שמסייעות בוויסות תנודות במצב הרוח:

• ליתיום (Lithium)
• ולפרואט (Valproate)
• למוטריג'ין (Lamotrigine)
• קרבמזפין (Carbamazepine)

תרופות אנטי-פסיכוטיות

משמשות לטיפול במאניה או במצבים מעורבים:

• אולנזפין (Olanzapine)
• קוואטיאפין (Quetiapine)
• לורזידון (Lurasidone)
• קריפרזין (Cariprazine)
• אריפיפרזול (Aripiprazole)

טיפול פסיכולוגי

• טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT): מסייע בניהול תסמינים ומניעת הישנות
• טיפול בין-אישי וקצבי (IPSRT): מתמקד בוויסות דפוסי שינה ותפקוד יומיומי
• פסיכותרפיה משפחתית: מסייעת בשיפור התמיכה המשפחתית
• טיפול דינמי: עוסק בעיבוד רגשות וקונפליקטים

טיפולים מתקדמים

• הגרייה מגנטית (TMS): עשויה לשמש לטיפול במצבי דיכאון עמיד
• טיפול בנזעי חשמל (ECT): אפקטיבי במקרים חמורים של דיכאון או מאניה

שינוי אורח חיים

• שמירה על שגרה קבועה של שינה, פעילות גופנית ותזונה
• הימנעות מאלכוהול וחומרים משני תודעה

סיכום

הפרעה דו-קוטבית היא מצב נפשי מורכב, אך עם אבחון מוקדם וטיפול מתאים ניתן לנהל את ההפרעה ולשפר משמעותית את איכות החיים. שילוב של טיפול תרופתי, פסיכולוגי ושינוי אורח חיים יכול לסייע במניעת התקפים ולשמור על יציבות נפשית לאורך זמן.