הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD): סימנים ודרכי טיפול

מהי הפרעה טורדנית-כפייתית?

הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) היא מצב שבו אדם חווה תסמינים של מחשבות מטרידות וחוזרות (אובססיות) והתנהגויות מחויבות ונשנות (קומפולסיות) שמטרתן להוריד את תחושת החרדה או פחד שגורמות המחשבות.

התחושות של החרדה, הסבל והצורך החוזר לנקוט בהתנהגויות טורדניות גורמות לתסכול ועיכוב משמעותי בחיי היום-יום. ההפרעה יכולה להתרחש בכל גיל, אך בדרך כלל תופיע בסביבות גיל ההתבגרות או גיל צעיר יותר.

נתונים סטטיסטיים

• שכיחות כללית: כ-1-2% מהאוכלוסייה הבוגרת בעולם סובלים מ-OCD בשנה נתונה
• שכיחות במהלך החיים: כ-2-3% מהאוכלוסייה יחוו OCD במהלך חייהם
• גיל הופעה: ההפרעה מתחילה לרוב בגיל ההתבגרות או בתחילת הבגרות (בין גיל 15 ל-25)

תסמינים של OCD

אובססיות (מחשבות טורדניות)

מחשבות חודרניות חוזרות ונשנות שגורמות לדאגה, פחד או חרדה. דוגמאות למחשבות טורדניות כוללות:

• פחד מזיהום או מחלה
• פחד מכאב או הרג של אחרים
• חשש מהתפרצות של אסון או פגיעה במישהו אהוב
• פחד משכחה של פעולה שיכולה להוות סכנה
• תחושת אשם או מחשבות מיניות או אלימות לא רצויות

קומפולסיות (התנהגויות כפייתיות)

התנהגויות חזרתיות שבאות כתוצאה מהמחשבות הטורדניות, במטרה להקל על תחושת החרדה או פחד שנוצרו:

• שטיפת ידיים בצורה מופרזת או ניקוי אובססיבי של דברים
• סידור חפצים או פעולות בצורה מדויקת מאוד
• חזרה על פעולות מסוימות שוב ושוב
• תפילה חוזרת או חזרות על מילים או ביטויים
• עיכוב או הימנעות מהחלטות מתוך פחד משגיאה

תסמינים נוספים

• עיכוב בתחושות זמן או התנהגויות מעכבות אחרות
• חרדה מתמשכת על מה יקרה אם לא יבוצע את הפעולה הכפייתית
• השפעה על איכות החיים: קושי בשגרה היומיומית, עבודה, לימודים וחיים אישיים

גורמים להפרעה טורדנית-כפייתית

גורמים גנטיים

קיימת נטייה גנטית להפרעה טורדנית-כפייתית. מחקרים מצביעים על כך ש-OCD נפוצה יותר במשפחות שבהן יש היסטוריה של ההפרעה.

גורמים ביולוגיים

חומרים כימיים במוח, במיוחד נוירוטרנסמיטרים כמו סרוטונין, עשויים להיות לא מאוזנים במקרים של OCD, מה שיכול לגרום להתפתחות התסמינים.

גורמים פסיכולוגיים

גירויים סביבתיים, חוויות טראומטיות או מתח נפשי לאורך זמן יכולים להחמיר את ההפרעה.

גורמים התנהגותיים

תיאוריות למידה מציינות ש-OCD יכולה להתפתח כתגובה למחשבות טורדניות, בהן ההתנהגות הכפייתית נתפסת כמשהו שמפחית את החרדה שמסיבות המחשבות הטורדניות.

טיפול בהפרעה טורדנית-כפייתית

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT)

הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי נחשב לאחד מהטיפולים היעילים ביותר בהפרעה טורדנית-כפייתית. במסגרת טיפול זה:

• המטופל לומד להתמודד עם המחשבות הטורדניות מבלי להימנע מהן
• לומד להפסיק את הקשר בין המחשבה והפעולה הכפייתית
• משתמש בטכניקת החשיפה ומניעת תגובה (ERP)
• לומד לשאת את החרדה מבלי להיכנע לפעולות הכפייתיות

טיפול תרופתי

תרופות נוגדות דיכאון

התרופות הנפוצות ביותר לטיפול בהפרעה טורדנית-כפייתית הן תרופות נוגדות דיכאון מסוג SSRI, המסייעות לאזן את רמות הסרוטונין במוח.

תרופות אנטי-פסיכוטיות

במקרים מסוימים, משלבים תרופות אנטי-פסיכוטיות לשיפור יעילות הטיפול:

• ריספרידון (Risperidone):
  • שימוש: נחשב לאחד האנטי-פסיכוטיים היעילים ביותר כתוספת לטיפול
  • מינון: 0.5-2 מ"ג ליום
• אריפיפרזול (Aripiprazole):
  • שימוש: מתאים במיוחד לשיפור התגובה לתרופות נוגדות דיכאון
  • מינון: 2-10 מ"ג ליום
• קוואטיאפין (Quetiapine):
  • שימוש: מתווסף להפחתת חרדה ושיפור איכות השינה
  • מינון: 50-300 מ"ג ליום

טיפולים נוספים

• ביופידבק ונוירופידבק: לשליטה בתגובות הפיזיולוגיות
• טיפול משפחתי: לשיפור הבנת המשפחה והתמיכה
• תרפיות אלטרנטיביות: דמיון מודרך, מיינדפולנס ויוגה

סיכום

ההפרעה הטורדנית-כפייתית היא הפרעה נפשית שיכולה לפגוע קשות באיכות החיים של הסובלים ממנה. היא מאופיינת במחשבות טורדניות שגורמות להתנהגויות כפייתיות, שמטרתן להקל על תחושת החרדה או הפחד. עם טיפול נכון, הכולל טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ותרופות, יש סיכוי טוב לשפר את המצב ולהפחית את ההשפעה של ההפרעה על החיים היומיומיים.